רד בול ג'יאנטס בריו דה ז'נרו - Redbull Giants
בתחילת דצמבר 2004 התאספו טובי הספורטאים בעולם לתחרות האקסטרים הבינלאומי הגדולה ביותר שהפגישה 80 קבוצות בנות ארבעה ספורטאים. הנבחרת הישראלית כוללת את מיקי חליקה בשחייה, ניל אוברייאן באופני הרים, ירון לוין בגלישה אווירית ושי פיפמן בריצה. הישראלים התחרו מול אלופי העולם באיירונמן, מול ספורטאים אולימפיים ואלופי המדינות מכל העולם בשחייה בים הפתוח, באופני הרים במסלול מגוון, טכני וקשה, בגלישה אווירית מעל העיר המיוחדת ובריצה בחול לאורך החופים המפורסמים בעולם של איפנמה וקופקובאנה.
דניאל קרן, מנהל הנבחרת מתאר את אירועי האקסטרים של רד-בול.
"אפשר למות". כך, באופן הפשוט ביותר והקצר ביותר סיכם רוביק יורה מסלובניה את התחרות האחרונה שהשתתף בה. לפני הסיכום התמציתי והחד משמעי הוא הגדיר מחדש את המושג "קושי" ו"עומס אימונים". הכללים הבסיסיים של התחרות שרוביק השתתף בה מאד פשוטים: חציית ארה"ב על אופניים בנתיב מוגדר מראש מסאן דייגו לאטלנטיק סיטי בזמן הקצר ביותר. עניין של קרוב ל – 5000 קילומטר. ה – Race Across America או בקיצור RAAM . כל ניחוש פרוע לגבי משך הזמן שנדרש כדי לבצע את המרחק, סולו, בלי דרפטינג, נידון לכישלון ולכן נחסוך אותו. קבלו: שמונה ימים! או במילים אחרות יותר משש מאות קילומטר ליום, כל יום, במשך שמונה ימים. הופ וגמרנו. לרוביק הייתה טקטיקה פשוטה – תרכב בלי לרדת מהאופניים. שישים וארבע שעות בלי לרדת מהאופניים הביאו אותו לעמדת הובלה בתחרות ובסופו של דבר גם לניצחון בה. שישים וארבע שעות זה אומר שאם התחלת לרכוב ביום ראשון בשעה 14:00 אז אתה רוכב רצוף עד יום רביעי בשש בבוקר. אחרי שישים וארבע שעות מגיעה המנוחה המיוחלת: שעתיים שלמות!!! במהלכן צוות רפואי מטפל בפצעי הלחץ ובשיפשופים שהפכו את הישבן לעיסה מדממת, מלווים אחרים מחליפים לו בגדים ואינפוזיה של נוזלים עתירי קלוריות מחלחלת פנימה. כל זה בשעה שרוביק ישן, לא מודע להמולה סביבו.
השאלה היא, או אחת מהן היא, איך מתאמנים לתחרות הזו? איך מגיעים לרמות עומס שהן בלתי נתפסות שלא לומר בלתי אנושיות? תוכנית האימונים של רוביק כללה אימוני נפח, אימוני מהירות, ואימונים מדמים תחרות. כל סוג אימון הגדיר עבורי מחדש את משמעות הגבולות ותחומי המאמץ. כך אימוני הנפח שהוא ערך היו רכיבות אופניים של ארבעים ושמונה שעות רצופות. אימוני המהירות היו תחרויות של 24 שעות שהמהירה בהן הייתה במהירות ממוצעת של 35 קמ"ש ( 840 קילומטר סולו בלי דרפטינג!!!) ואימוני הדמיית התחרות היו במסגרת תכנית האימונים רגילה בהבדל קטן: בלי שינה. אפשר לנוח, ללכת, לאכול ליד שולחן, לראות סרט, אבל לא לישון.
כשמתאמנים כך במשך חודשים, כשמידי יום רוכבים בממוצע שמונה שעות אפשר לסיים את ה- RAAM בשמונה ימים ואפשר באותם שמונה ימים לשמור על מהירות ממוצעת של 24 קמ"ש.
ידידי ג'ים פיטר שביליתי איתו מספר שבועות באלסקה ניסה את כוחו במירוץ אולם אחרי שלושת אלפים קילומטר נאלץ לפרוש עקב התכווצויות שרירים חמורות. אולם הוא לא ויתר וחזר וניסה שוב את כוחו בתחרות הזוגות והצליח לסיים את התחרות. גם לרוביק האלף האחרון היה קשה. הטיפוס לחציית הרי האפלצ'ים היה מתיש. הגוף מפורק והמוח לא בפוקוס. בשלב הזה רוביק כבר לא זיהה את הצוות שלו, המוח שלו תפקד רק ברמת השמירה על מערכות הגוף. הזיות, אבדן התמצאות, בילבול היו רק חלק ממה שעבר עליו. רכב הליווי שלו משמיע לו שירי רוק כבד כדי שלא ירדם, צועק לו ומעודד אותו ברמקול, כששדה הראיה של רוביק מתרכז בפס הצבע על האספלט מתחתיו והמוח מנותק מהסביבה ומהמציאות..
הסיום במקום הראשון בשנת 2004 היה ללא ספק מתגמל מבחינתו אבל העובדה שהוא לא הצליח לשבור את שיא המהירות הממוצע מטרידה אותו. הוא ינוח, אבל לא בשנה הבאה. הטקטיקה הפעם תהיה שונה. שבע וחצי שעות שינה יספיקו לו לשמונת ימי התחרות ונוסחת הפלא הזו תאפשר לו שוב לגמור ראשון ולנצח את השעון. והאימונים שבדרך?
אז איפה פוגשים אנשים כמו רוביק אם לא בתחרות RED BULL GIANTS OF RIO ? לשם התקבצו אלופי עולם ואלופי מדינות, ספורטאים שחיים את הספורט והאקסטרים עד הקצה. לאימוני ההכנה לקטעי הרכיבה הגיע רוכב האופניים הצרפתי אבסאלון בנעלי הזהב שלו עם האופניים המוזהבים שלו כדי למנוע ספיקות בנושא מי זכה במדליית הזהב באתונה, ולמי שרוצה לדעת, הוא די רזה עם רגליים בעלות עוצמה מפחידה אבל שנראות רגילות לחלוטין, יורגן זאק המחזיק בשיא של 7:51 לאיירונמן שהגיע בכושר ירוד וטרח לציין את זה בפני כל מי שדיבר איתו, השחיין האוסטרלי קי הרסט שסוגר 1500 מטר ב- 15:10 דקות והשחיין קארוין צ'אד שזכה בכל מדליה אמריקאית אפשרית. גולשי האוויר, קליקה בה כולם מכירים את כולם, נפגשו כמו בפגישת מחזור – אלוף העולם ואלוף אירופה, אלוף ארה"ב וסגן אלוף העולם מהשנה הקודמת. בין הרצים היו מעל עשרה שסוגרים מרתון בפחות מ 2:20 ובינהם אלוף העולם הניו זילנדי במירוצי הרים והאלוף המרוקאי שגבו המתרחק זכור לי היטב ממרתון החולות בסהרה. במילים אחרות, ערב התחרות, במתחם רד-בול שעל חוף קופקאבנה ומתחת לסככה הלבנה, יושבים עשרות רבות של אנשים שבשלב זה או אחר של חייהם מדליה אולימפית ניצנצה על חזיהם.
הימים שלפני התחרות מתוחים: גלי חוף שמתנשאים לגובה המגיע גם לשלושה מטר נשברים בעוצמה שממש לא מאפשרת את חציית מחסום הגלים, כיווני הרוח מעמידים בסימן שאלה את תחרות הגלישה האווירית, כדי להתגבר על השיפועים התלולים של עליות האופניים צריך בכלל כננת וחבל והריצה בחול באמצע היום תחת השמש היוקדת…החול הרך והעמוק למי שהיו ספיקות!
הנבחרת הישראלית: מיקי חליקה, ניל אוברייאן, ירון לוין ושי פיפמן בכושר מצויין. בבוקר התחרות דמות קופצת ממסוק וזה נותן את האות לזינוק השחיינים לתוך הגלים הסוערים. הראשונים יגמאו את מרחק של 4.3 קילומטר ב – 45 דקות כשמיקי חליקה יסיים במקום ה – 17 בזמן של 51 דקות ויעביר צ'יפ וירטואלי בצורה של צ'פחה לניל אובראיין. ניל מתחיל טוב אולם החולי, החום וקילקול הקיבה מהימים האחרונים מתחילים לתת אותותיהם בעליות התלולות לכיוון הפסל של ישו. אחרי 16 קילומטר מתוך ה – 40 הרכיבה הופכת למשימת הישרדות. שיפועים תלולים שלעומתם העלייה של צובא נראית כמו ירידה דוחפת חומצת חלב בכמויות מסחריות לשרירי הרוכבים. סדרת גרמי מדרגות תלולים עד לפסל עצמו מעלה את הדופק למקומות שהוא לא היה בהם. הירידה לא פחות מסובכת – מדרגות תלולות שלאחריהן פסי רכבת שנועדו לרכבל בתלילות של 35 מעלות. חלק יורדים ברגל, חלק יורדים ברכיבה, חלק יורדים גם וגם- בהתחלה ברכיבה ואחרי ההתרסקות על האבנים הכואבות, ברגל.
מתברר שהחלק הראשון של קטע רכיבת האופניים היה רק חימום לחלק השני המסתיים שוב בעלייה רצחנית של קילומטר וחצי. עלייה שמרוב שהיא תלולה נגמרו לי המעלות כדי לתאר אותה. הצרפתי נותן עבודה מדהימה אבל האיטלקי רונאלד סטאודר אלוף איטליה בעליות, מנצח הטרנס אלפ והקרוקודייל טרופי משאיר אותו מאחור. האחרים בהליכה, האופניים לצידם דוחפים במעלה שלא נגמר. ניל עובד כבר על האדים של הגז, המחלה והחום של הימים האחרונים התישו את גופו לחלוטין. רק כוח הרצון מצליח להזיז אותו בעלייה ואני מסתכל ומקווה שישמור על ריכוז ופוקוס ושלא יתעלף. למעלה במשטח המראת הגלשנים עשרות גלשנים מחכים לרוח שתיתגבר. בהיעדר רוח אי אפשר להמריא. אחרי הרבה זמן רוח חלשה מתחילה וגולשי האוויר ממריאים לתוך הנוף המדהים של ההרים הירוקים והים הכחול. על החוף של איפנמה הגלשנים מבצעים נחיתות אונס השולחות את המתרחצים באפזצטות לתוך החול כשהגלשנים מגלחים את רצועת החוף סנטימטרים מל הקרקע. שי פיפמן מחכה בקוצר רוח ולאחר שהרוח שוב נחלשת ויש חשש שתנאי הגלישה הורעו באופן שאי אפשר יהיה להמריא היום מזניקים את שאר הרצים בקבוצה אחת. המרוקאי, מנצח מרתון החולות מהסהרה עף את 21 הקילומטרים אבל לא מספיק מהר כדי לגבור על האוסטרי מיקי בוכלייטנר עם ה 7:58 שלו בריצת 3000 מ' ו- 2:12 במרתון. החול העמוק שואב את כוחות השרירים והחום מתיש אבל חופי איפנמה וקופקובנה מהווים תפאורה נפלאה. פיפמן סוגר הרבה פערים וחוצה את השער המתנפח של רד בול בחיוך גדול.
