פרידיוף נאנסן ( Fridtjof Nansen ) היה הראשון שחצה את גרנלנד בסוף המאה התשע עשרה. המשלחת הנועזת של נאנסן פתחה עידן חדש של מסעות מעבר לחוג הארקטי, מסעות לגילוי הקטבים. נאנסן בחר לחצות את כיפת הקרח של גרנלנד ממזרח למערב. התוכנית הייתה שספינה תוריד אותו ואת צוותו על החוף המזרחי של גרנלנד, אזור הסובל ממזג אוויר ברוטאלי וחורפים קשים ביותר. משם תכנן לחצות את כיפת הקרח, מאות אלפי קילומטרים מרובעים של שממת קרח קפואה וקור של מינוס ארבעים מעלות, מהלך של כ – 600 קילומטר עד לחוף המערבי של האי. תוכניתו הייתה נועזת ושאפתנית. היו כאלה שפקפקו ביכולת שלו לשרוד את המסע הקשה וראו בה סכנת מוות ממשי. 
ב – 17 ביולי 1888 הספינה שנשאה את נאנסן וציוותו הצליחה להתקרב עד עשרים קילומטר מהחוף הסוער. שם הוא הורה למלחים להוריד שתי סירות קטנות למים שבהן תכנן להגיע עד החוף עצמו תוך יומיים. לרוע המזל, מזג אויר רע וסופות קשות טלטלו אותו ואת הצוות שלו בים הקרח והקרחונים במשך 12 יום עד שלבסוף הצליחו לנחות על החוף המזרחי של גרנלנד.
מיד לאחר הנחיתה על החוף החל נאנסן בצעידה לכיוון מערב. כעבור 41 ימים הם הגיעו לחוף המערבי של גרנלנד. כדי להגיע לצדו השני של פיורד, מקום בו הספינה חזרה לדנמרק הייתה אמורה לאסוף אותם, הם בנו סירה קטנה מהמזחלת שלהם ומהבד של האוהל וחצו בעזרתה את הפיורד. קשיי הניווט ומשך המסע גרמו לכך שהם פספסו את הספינה האחרונה שיצאה מגרנלנד. מעטה קרח החל להקיף את האי והם נאלצו לחכות עד הקיץ לספינה הבאה שתחלץ אותם. עם שובו לנורבגיה הוא הוכרז כגיבור לאומי. 

המשלחת לחציית גרנלנד מתכננת לשחזר את חצייתו של פרידיוף נאנסן. נצא לדרך בחוף המזרחי, רתומים למזחלות במשקל 120 קילוגרם כל אחת. במזחלת ישנו כל הציוד, האוכל, אמצעי תקשורת ועזרה ראשונה למשך 30 יום שבסופם נגיע לחוף המערבי של האי הגדול בעולם.