מרתון טבריה
מרתון טבריה הוא בשבילי שיחת טלפון הזויה בחשיכה מוחלטת בקילומטר ה – 21 בערב לפני התחרות כשאני מטמין משקה איזוטוני ובה מודיעים לי שהתקבלתי לעבודה שמאוד רציתי בה, המרתון בשבילי הוא קריאה מספר השירים המחובר בשרשרת לקברה של המשוררת רחל בבית הקברות הצופה לכינרת, המרתון בשבילי הוא זיכרון ההשתכשכות במימי חמי טבריה בגשם סוחף בסיום ריצת ההכנה שבועיים לפני המרתון.
מרתון טבריה הוא שורה אינסופית של זיכרונות, אסוציאציות ומראות. של קבר רבי מאיר בעל הנס שביקרתי בו במהלך ריצת החימום בבוקר המרתון ואשר מן הסתם עזר לי לעשות שיא אישי באותו בוקר, מראה מאות הציפורים השזורות על חוט דמיוני נודדות מעל הכנרת, מראה החיוך הבכי ופורקן ההתרגשות של הרצים על קו הסיום ומראה דקלים שפופי צמרת שרוח מזרחית עזה כופפה.
מרתון, זאת רצים יודעים היטב, אינה רק תחרות. המרתון מקיף אותנו וחי איתנו חודשים ארוכים. הוא זה שדוחף אותנו מהמיטה לשבילי הפארק בשעות חשיכה כשכול העולם ישן את שנתו, הוא זה שגורם לנו לבחור במנת פסטה ענקית כשהאחרים בשולחן אוכלים סלט, הוא זה שגורם לנו להירטב בגשם כשלגופינו גופייה בלבד והוא זה שנותן לנו את תחושת ההתעלות בסופו של אימון טוב.
הוא גם זה שלעיתים שולח אותנו לנמל התעופה בן גוריון לעלות על מטוס ולעיתים מעלה אותנו צפונה למסלול המוכר של מרתון טבריה. בשבילי מרתון טבריה הוא שם קוד, צופן סודי המשותף לקהילה מצומצמת של אנשים שגם בהם, צמד המילים הזה מעורר את נימי זיכרון, מראות ותחושות. מבול של זיכרונות המעוררים געגוע, המעוררים את הדחף לחזור לאותם מקומות, לאותם הרגשות, לאותה טבריה.