איפה המסע? 
גרנלנד הוא האי הגדול ביותר בעולם והוא מכוסה כמעט כולו בכיפת קרח שגובהה מגיעה ל– 3000 מטרים. נתיב המסע מתחיל בחוף המזרחי של גרנלנד וחוצה את האי הכיוון צפון מערב עד לחוף המערבי של האי. למעשה כל ההליכה היא על כיפת קרח ששיטחה 2.2 מיליון קילומטר מרובע לאורך מסלול באורך של 600 ק"מ. את כל המסע נעשה בצעידה על גבי מגלשי סקי גוררים מזחלת שבה נמצא כל הציוד שלנו. 

כמה קר יהיה במשך המסע? 
את המסע אנחנו מתחילים באפריל, בסוף החורף. היתרון בהתחלה מוקדמת הוא בכך שהשלג יבש והקרח קפוא ולכן קל יחסית לגלוש עליו. לקראת הקיץ, בחודשים יולי ואוגוסט שכבת הקרח והשלג נעשים רכים יותר ומגלשי הסקי שוקעים עמוק בשלג ובקרח וההתקדמות קשה. בנקודת היציאה ליד החוף, האוקיאנוס מהווה גורם ממתן לטמפרטורה אבל ככל שמתקדמים למרכז הכיפה מטפסים בגובה ומתרחקים מהים נעשה קר יותר. בלילות הטמפרטורות יורדות למינוס 40 מעלות ובמשך היום, בהשפעת הרוח הטמפרטורה יכולה לצנוח אף למטה מזה. 

מה לובשים במזג אוויר כזה?
על הגוף שלנו תגן מערכת לבוש של הרבה שכבות. חלק מהבגדים אפשר לקנות בחנויות וחלק מהבגדים נזמין בהזמנה מיוחדת באופן שיתאימו לצרכים המיוחדים שלנו. הבגדים בהזמנה מיוחדת הם אלו שיהוו את השריון המיוחד שיאפשר לנו התמודדות עם תנאי מזג האוויר. השכבה הראשונה הצמודה לגוף היא מין רשת דייגים שתיצור שכבת אוויר שתבודד את הגוף. מעל רשת הדייגים יש בין שלוש שכבות לשבע שכבות נוספות של בגדים. מערכת שכבות דומה תגן גם על הראש וכפות הידיים.
כמה זמן ימשך המסע?
אנחנו מתכננים להשלים את המסע במשך חודש ימים. ליתר ביטחון ניקח איתנו ציוד, אוכל ודלק שיספיקו ל – 40 ימים ויאפשרו לנו שהות ארוכה יותר שעלולה להיגרם כתוצאה ממזג אוויר קשה, מהתקדמות איטית מהמתוכנן ומסיבות אחרות לא צפויות.

איפה תישנו, מה תאכלו, איך תיקחו את כל מה שתצטרכו? 
את כל הדרוש לנו למשך כל המסע ניקח איתנו בתוך מזחלת ארוכה שתגיע למשקל של 120 ק"ג. המשקל הכבד הוא בגלל הדלק הנדרש לבישול והמסת קרח למים, האוכל לכל ימי המסע, האוהל, ציוד תקשורת, עזרה ראשונה, בגדים, חבלים וציוד אחר.
מה אוכלים בדרך?
את כל האוכל אנחנו לוקחים איתנו. בגלל מזג האוויר הקר, בגלל שכל יום אנחנו צועדים 10 שעות ובגלל שהמאמץ בגרירת המזחלת גדול, הגוף יצרך מידי יום כ – 7500 קלוריות, שזה שווה ערך לאנרגיה הנצרכת בשלוש ריצות מרתון של 42 ק"מ כל אחת. כדי להזין את הגוף בכמות אנרגיה גדולה בנינו תוכנית תזונה המבוססת על הרבה שומנים. התפריט שלנו יתבסס על הרבה שוקולד, שקדים, אגוזים, גבינה צהובה, נקניקים, חמאה, גרנולה, עוגות פסטה ובשר. את מי-השתייה שלנו נפיק מהמסת שלג להכנת תה, שוקו ומרקים.האם המסע קשה?
המסע לחציית גרנלנד הוא אחד משלושת המסעות הקלאסיים בחוג הקוטב. הוא נחשב לפחות קשה מהמסעות לקוטב הצפוני והדרומי אבל בהחלט אתגר מהקשים בעולם. הקושי נובע משילוב של קור עז המגיע עד מינוס 40 מעלות, ממאמץ פיזי יומיומי עצום הנמשך כמעט חודשי ומהתמודדות נפשית 24 שעות ביממה.איך מתכוננים למסע כזה? 
המסע דורש ניסיון רב. ניסיון שנצבר במשך שנים רבות של טיפוס הרים, מסעות לחוג הארקטי ומסע לחציית כיפת הקרח של גרנלנד. ההכנות למסע נמשכות כשנה וכוללים אימונים פיזיים המגיעים בשיאם לאימון יומיומי של 6 שעות, לימוד כל האספקטים הייחודיים למסע כגון הנדסת חומרים, תזונה, אקלים, מטאורולוגיה, ניווט, פיזיולוגיה של המאמץ, הכרת הציוד לפרטי פרטים, בניית נהלי תנועה, נהלי מאהל, נהלי חירום. במשך המסע חייבים להיות יעילים ומדויקים אחרת סיכויי השלמתו בהצלחה נמוכים.זה לא מסוכן?
הבטיחות שלנו תמיד תהיה השיקול העיקרי. לכל אנשי המשלחת ניסיון של הרבה שנים בהתמודדות עם תנאי קור בחוג הקוטב ועם תנאי מאמץ קיצוניים בהרים הגבוהים בעולם. כל אחד מאיתנו מכין את עצמו פיזית ונפשית במשך שנה שלמה לקראת המסע.


אבל אם בכל זאת קורה משהו? מי יכול לעזור לכם? 
חדר מצב המאויש 24 שעות ביממה יעמוד אתנו בקשר רצוף. אנחנו לוקחים איתנו טלפון לוויני שנוכל להתקשר דרכו לכל טלפון אחר בעולם. בנוסף יהיה איתנו משדר אוטומאטי השולח ללווין אותות אלקטרונים הכוללים מידע על המיקום שלנו, הטמפרטורה, הלחץ הברומטרי וקוד מוסכם מראש המעביר מסר קצר (למשל: הכל בסדר, נדרש חילוץ לא דחוף, נדרש חילוץ דחוף, הגענו לקוטב וכו'). במקרה חרום מטוס או מסוק יוכל להגיע ולסייע לנו.
תראו אסקימוסים בדרך?
כל האוכלוסייה של גרנלנד מרוכזת לאורך החופים, שם נראה, נחייה ונלמד סודות הישרדות בקור מהתושבים בני האינואיט שחיים בגרנלנד. בכיפת הקרח עצמה התנאים לחיי בני אדם בלתי אפשריים ולכן במשך החודש של המסע אנחנו לא צפויים לראות אף בן אדם ואף בעל חיים למעט אולי דוב קוטב או שועל ארקטי.האם תהיו בקשר במשך המסע?
כן. אנחנו לוקחים איתנו טלפון לווייני, מחשב שיאפשר לנו לשלוח ולקבל דואר אלקטרוני ואתר האינטרנט יקבל דיווחים שוטפים על ההתקדמות שלנו. בגלל משקל הבטריות נצטרך להיות מאד חסכוניים בשימוש באמצעים האלקטרוניים כך שלא נוכל לענות על כל האימיילים אבל נשתדל לשלוח דיווחים, תמונות וסרטי וידאו קצרים מהשטח מידי מספר ימים.