תגובת הגוף למצבי קורבני אדם ניחנים ביכולת טובה לעבור אדפטציות (התאמות) פיזיולוגיות לתנאי חום מתמשכים אבל לא לתנאי קור קיצוני. אם נבחן אוכלוסיות המתגוררות באזורים קרים, כמו האסקימוסים, נראה כי מרבית האדפטציות הנן התנהגותיות, וכוללת לרוב פשוט הימנעות מחשיפת שטח פני הגוף לסביבה באופן ישיר. יחד עם זאת, באוכלוסיות מסוימות ברחבי העולם כן אובחנו מספר אדפטציות לתנאי קור ובכללן שיפורים בתגובת כלי הדם ההיקפיים לתנאי קור, עלייה במטבוליזם הבסיסי וסף רעד גבוה יותר. כך למשל, בדייגים אשר ידיהם נתונות במצוקת קור קשה תוארה עלייה בזרימת הדם לאזורים אלו, ולמרות שעל פניו נראה כי הדבר מגביר את סך איבוד החום לסביבה, למעשה זהו מנגנון הגנה שבא למנוע נזק לרקמות החשופות לקור. גם יכולת גופנית גבוהה, המאופיינת במסת שריר רבה ובקיבולת חמצן גדולה מובילה לעלייה ביכולת הגוף להתמודד עם מצוקת קור, אם כי במקרה זה לא מדובר באדפטציה ישירה לתנאים של קור קיצוני.חשיפה לתנאי קור קיצוני מלווה לרוב בהשפעות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות מרחיקות לכת, ולמעשה היא ההשפעה האקלימית הקטלנית ביותר על כדור הארץ. לרוב, מחקרים פיזיולוגיים הנוגעים לחשיפה לקור נעשים בסביבה מימית, מכיוון שההשפעה "המקררת" של המים חזקה פי 25 מאשר ההשפעה של אוויר באותה טמפרטורה, ולראיה, אפילו חשיפה לסביבה מימית בטמפרטורה של 28 מעלות צלזיוס יכולה לגרום מצוקה תרמורגולטורית (וויסות ושמירת חום הגוף), אשר בעקבותיה תתבצענה התאמות תרמורגולטוריות בעוצמה המתאימה:

שינויים בכלי הדם ההיקפייםגירוי ממושך של רצפטורי קור מביא לכיווץ השרירים החלקים העוטפים את כלי הדם ההיקפיים, קוטר כלי הדם קטן וכתוצאה מכך כמות הדם הזורמת בהם ליחידת זמן קטנה גם היא. כיווץ כלי הדם פירושו שפחות דם מגיע לאזור שטח פני הגוף ובהתאם פחות חום הולך לאיבוד. יש לציין שמנגנון זה יעיל יותר (בקור קיצוני) בבני אדם בעלי כמות רבה יחסית של שומן תת עורי.פעילות שריריםלמרות שכמות רבה של חום מטבולי נוצרת בזכות תגובת הרעד, התרומה הגדולה ביותר של כיווץ שרירים להגנה מפני קור קיצוני באה לידי ביטוי בעת ביצוע מאמץ. עם זאת חשוב לציין שרעד יכול להופיע גם בעת ביצוע מאמץ, מכיוון שתגובה זו מוכתבת ע"י טמפרטורת הליבה של הגוף ולא ע"י כמות החום המיוצרת בו ליחידת זמן.שינויים הורמונלייםבמהלך חשיפה אקוטית לקור ייצור חום נוסף בגוף הנו תוצאה, בין השאר, של הפרשה מוגברת של ההורמונים אפינפרין ונורואפניפרין מבלוטת האדרנל. ייתכן גם שחשיפה ממושכת לקור מביאה להפרשה מוגברת של ההורמון תירוקסין מבלוטת התירואיד, דבר המביא לעלייה בקצב המטבוליזם הבסיסי.

התאמות תרמורגולטוריות אלו מביאות לעליה בדרישות האנרגטיות של הגוף, ואכן, עבור פעילות בעצימות נתונה בסביבה מימית נאבחן עליה בצריכת החמצן (מדד לרמת המטבוליזם) בטמפרטורה הגורמת למצוקה תרמורגולטורית, לדוגמא: שחייה בקצב תת מירבי בטמפרטורת סביבה של 18 מעלות צלזיוס מביאה לצריכה של בערך 500 מ"ל חמצן לדקה יותר מאשר שחיה באותו קצב, בטמפרטורת סביבה של 26 מעלות צלזיוס.
להבדלים באחוז השומן בגוף בין אנשים יש השפעה רבה על תפקודם בתנאי קור קיצוני, הן במנוחה והן בעת ביצוע מאמץ, וזאת בעיקר בזכות תכונותיו המבודדות של השומן, במיוחד כשמדובר בשומן תת עורי, אשר מיקומו האסטרטגי באזורים הפריפריאלים של הגוף מהווה יתרון נוסף, וזאת מכיוון שהחום אובד דרך שטח הפנים של הגוף, אותו אזור הבא במגע עם הסביבה החיצונית.
גורמים משפיעים
אם כך, בבואנו לבחון את הגורמים למצוקה תרמורגולטורית עלינו להתייחס בנוסף לטמפרטורת הסביבה, אשר הנה גורם אינטואיטיבי לכולנו, גם לרמת המטבוליזם ולאחוז השומן בגוף, ולכן מדובר למעשה במצב מאוד אינדיבידואלי, אשר בנוסף לשלושת גורמים אלו מושפע מגורמים רבים נוספים, כגון:גיל 
אנשים בגיל מבוגר מגלים סבילות נמוכה יותר לטמפרטורות נמוכות בזמן מנוחה ובזמן פעילות מאומצת בהשוואה לצעירים עם קיבולת אירובית דומה, וזאת על רקע שינויים בהרכב הגוף או שינויים הורמונליים.ילדים
גם הם מגלים סבילות תרמורוגלטורית נמוכה יחסית לתנאי קור וזאת מכיוון שיחס שטח הפנים לנפח אצל ילדים גדול מאשר בבוגרים, ולכן איבוד החום לסביבה מהיר יותר. בילדים הדבר משמעותי יותר במצוקת קור בסביבה מימית, מכיוון שבמצוקת קור מתונה יחסית, הם מפצים על היחס הגדול בין שטח הפנים לנפח ע"י עלייה ברמה המטבולית וע"י שינויים ווסקולריים בגפיים, היעילים מהשינויים המקבילים בבוגרים. 

גם לעוצמת הרוח משמעות רבה מאוד ביצירת מצוקת קור, מכיוון שתנועת האוויר מזיזה ללא הרף את שכבת האוויר החם יחסית והמבודד שנמצא סמוך לשטח פני הגוף. לשם חישוב השפעת הרוח על יצירת עקת הקור, בטמפרטורות סביבה שונות קיים ה – Wind Chill Index אשר משקלל את נתוני מהירות הרוח וטמפרטורת הסביבה ומציג על פיהם את הטמפרטורה ה"אמיתית".יש לזכור שלמהירות התנועה, במידה ומדובר בזמן ביצוע מאמץ כגון ריצה או רכיבה על אופניים גם כן יש השפעה על אופן חישוב מהירות הרוח, לדוגמא, אדם הרץ במהירות של 8 קמ"ש מול רוח נגדית של 12 קמ"ש, דינו כדין אדם נייח כשמהירות הרוח היא 20 קמ"ש, ואדם הרץ במהירות 8 קמ"ש עם רוח גבית של 12 קמ"ש מושפע בפועל מרוח של רק 4 קמ"ש.בנוסף לנאמר לעיל לחשיפה ממושכת לתנאי קור יש השפעות על החלקים העליונים של מערכת הנשימה.באופן כללי ניתן לומר שלשאיפת אוויר קר אין השפעות מסכנות חיים, וזאת בעיקר בזכות העובדה שעד שהאוויר מגיע לאזור הסמפונות טמפרטורת האוויר היא לרוב כ – 30 מעלות צלזיוס, למרות שגם טמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס נמדדה אצל אנשים בעת ביצוע מאמץ, בעודם שואפים ונושפים נפחים גדולים של אוויר קר בתדירות גבוהה.בעיות נוצרות בכל זאת בגלל העובדה שלאוויר חם קיבולת נשיאת לחות גבוהה משמעותית מזו של אוויר קר, ולמעשה, האוויר הקר נשאף למערכת הנשימה כשיש בו תכולת מים נמוכה (אפילו שהוא יכול להיות רווי עבור אותה טמפרטורה קרה!), האוויר מתחמם בקנה הנשימה ויכולתו לשאת לחות גדלה, תכולת המים באוויר תעלה, ומקור מים אלו יהיה מאידוי נוזלי הגוף במערכת הנשימה. תופעה זו, המתגברת בעת ביצוע מאמץ גוררת לרוב תופעות קליניות כמו יובש בפה, צריבה בקנה הנשימה ובסופו של דבר התייבשות, במידה ומאזן הנוזלים לא מתוקן.

סיכום
ניתן לומר כי היכולת של גוף האדם להתמודד עם תנאי קור קיצוני מוגבלת למדי מבחינה פיזיולוגית, אם כי בשהייה ממושכת בתנאים אלו נצפה לראות אדפטציות ארוכת טווח מסוימות. לכן ישנה חשיבות עליונה להתנהגות מותאמת ונכונה עבור תנאים אלו, יש להתאים את צריכת המזון (כמותית ואיכותית), להקפיד על לבוש מתאים ולהתמיד בתנועה בלתי פוסקת של הגוף.כמו כן יש להיות ערים לסכנות הרבות שבחשיפה לאקלים ארקטי ולהגיב בהתאם במקרה של פגיעת קור.שמירה על כללים אלו, כמו גם על מצב רוח מרומם (בכדי למזער השפעות פסיכולוגיות שליליות שמלוות לרוב חשיפה ממושכת לאקלים ארקטי), יכולה לכפר על מוגבלותנו הפיזיולוגיות כבני אדם.