ההליכה לקוטב הצפוני ברגל נחשבת לאתגר הקשה ביותר על פני כדור הארץ. הקושי העצום נובע משילוב של מספר גורמים. הטמפרטורות שחוצות את קו ה – 50 מעלות מתחת לאפס, המזחלת הכבדה השוקלת למעלה מ – 150 ק"ג, העובדה שהצעידה של 10 שעות מידי יום היא באוקיאנוס הארקטי על גבי שכבת קרח שנסדקת ומתפוררת מתחת לרגליים. כאילו לא די בכך, הרי שדובי קוטב תוקפניים ורעבים יכולים להתקיף את המשלחת.אם רוצים לסכם את סכנות הקוטב הצפוני הרי שיש סיכוי לטבוע בים הקרח, לקפוא במהלך הצעידה או להיטרף על ידי דוב קוטב. אבל , יש גם דרכים להתמודד עם הסכנות ולהפחית אותן בצורה ניכרת. לגבי ההתמודדות עם הקור ראו בפרק קור ובני אדם.
הליכה על פני הקרח
המשלחת לקוטב הצפוני מתחילה בצעידה בנקודת היבשה על חוף האוקיאנוס הארקטי בצפון קנדה. מנקודה זו ואילך, כל הצעידה היא על גבי פלטות גדולות של קרח שמהווה בעצם את השכבה העליונה של הים הארקטי הקפוא. לעיתים, עובי שכבת הקרח הוא מספר מטרים ולעיתים סנטימטרים בודדים. לעיתים משטח הקרח חלק ולעיתים הוא סדוק וישנו רווח בין שתי פלטות קרח. ברווח הזה יש את מי הים שמתחת. הרווח יכול להיות מספר סנטימטרים של מי-ים אבל גם יכול להגיע לכמה עשרות מטרים. כדי להתמודד עם הבעייתיות של הצעידה נוקטים באמצעים הבאים:
זמן – על אף שזה עדיין שיא החורף, המשלחת מתחילה לצעוד בסוף פברואר כשמעטה הקרח עבה ויציב. זאת, כדי להימנע מהפשרתו לקראת חודשי הקיץ. עדיין, אנחנו צפויים להיתקל באותם מפרצי מים ובשכבת קרח דקה.
