אחרי שנה של הכנות אינטנסיביות הגענו לאיקלואיט בבאפין איילנד, קנדה, לשלב האחרון של ההכנות. באיקלואיט, צפונה לחוג הקוטב הצפוני בדקנו את כל הציוד, הביגוד, המזחלות, שקלנו כל פריט, ארזנו את המזון ויצאנו לשטח למחנה אימון.
עם חזרתנו ממחנה האימון, שלפנו את דפי האקסל עם הכמויות, המשקלים, רשימות הציוד והעמסנו את המזחלות. שום דבר לא הונח ליד המקרה, שום דבר לא נארז רק על סמך הזיכרון. רשימות מחשב, דפי אקסל שימשו בבדיקות המצאי, בהעמסת המזחלות והניסיון המצטבר של שלושתנו נרתם לטובת בחירת הציוד המתאים ביותר ולצורך התאמת הציוד הקיים. ערב הטיסה השלמנו את ההכנות לשביעות רצוננו המלאה. באיקלואיט נודע לנו לראשונה על כוונת הבסיס הרוסי, מקום יציאת המסוק שתוכנן לאסוף אותנו בקוטב הצפוני, לפנות אותו שלושה ימים מוקדם יותר מהמועד המתוכנן. פירוש הדבר היה קיצור לוח הזמנים שלנו בשלושה ימים או במילים אחרות, ביטול כל ימי המנוחה לאורך המסע ולוח זמנים צפוף ביותר.
בניסיון להרוויח את אותם שלושה ימים שאבדו לנו, הקדמנו את הטיסה לרזולוט מהמועד המתוכנן בארבעה לאפריל לשניים באפריל. בשניים באפריל העמסנו את המזחלות והמראנו מאיקלואיט לרזולוט. כעבור שעת טיסה, עקב בעייה טכנית, המטוס חזר לאיקלואיט , המזחלות הורדו מהמטוס ולאכזבתנו הרבה הטיסה נדחתה ב 24 שעות. בשלושה באפריל טסנו לרזולוט.
רזולוט הוא ישוב מבודד ביותר בצפון קנדה והוא גם הישוב הצפוני ביותר אליו מגיעות טיסות מסחריות. אחד הביקורים הראשונים והחשובים שלנו ברזולוט היה בתחנה המטראולוגית. ווין, מנהל התחנה נתן לנו תחזית עגומה למדי: "לא ראיתי תנאים כאלה מאז 1988" אמר וויין, מנהל התחנה המטראולוגית ברזולוט, בעודו בוחן את תמונת הלוויין. תנאי שטח קשים ביותר בשילוב עם גל קור היו חדשות רעות עבורנו, על אף העובדה שהציוד שלנו נבדק ונוסה בתנאי קור קשים בשבועות שקדמו למסע. היה ברור לנו שככל שנקדים לצאת כן ייטב. שלושת הימים שתאריך חזרתנו הוקדם בתוספת כל עיכוב ביציאה מרזולוט עלול להיות קריטי.
מידי יום, טייסי המטוס הפרטי ששכרנו התקשרו בארבע בבוקר כדי לדווח לנו על תנאי מזג האוויר ובאם תנאים אלו יאפשרו לטוס. מיום שבת לפני בוקר עמדנו דרוכים ומוכנים עד אשר, סוף סוף, לאחר שלושה ימים מורטי עצבים של בזבוז זמן יקר הטלפון צלצל וקיבלנו את ההודעה המיוחלת. בשלב הזה היינו בחוסר של חמישה ימים מהתכנון המקורי – מטריד, אבל לא קריטי . חלון זמן של מזג אוויר נפתח ובשעת בוקר מוקדמת, בחשיכה מוחלטת יצאנו לדרך.
נכנסנו למטוס פרופלור דו-מנועי וטסנו צפונה במשך 3 שעות לכיוון אירוקה. באירוקה, בסיס צבאי לשעבר עם תחנה מטראולוגית עצרנו לתדלוק. הטייסים פתחו חביות דלק ושאבו את הנוזל לתוך המטוס. המשכנו צפונה כשמתחתינו שממה ארקטית של מיליוני קילומטרים מרובעים. כעבור עוד 2 שעות טיסה נחתנו בקפיצות ובטלטולים על הקרח בקצה הצפוני של האי אלסמיר. מזג האוויר היה קר בצורה קיצונית אם כי היינו מוכנים לכך.
